מערכה זו , המתארת את שיבת נעמי ורות כלתה לבית לחם , מורכבת משתי תמונות : הראשונה ( פסוקים ו-יח ) מתרחשת אי שם בשדה מואב , בדרך המובילה אל ארץ יהודה , והשנייה ( פסוקים יט-כב ) מתחוללת בבית לחם עצמה , בבוא נעמי ורות אל העיר . על אחדותה הספרותית של הפסקה מעיד השי מוש העקבי בפועל שוב , החוזר כאן לא פחות מ 12 פעמים , ולכן יש לראות בו מלה מנחה , הרומזת גם לעניינה המרכזי של פסקה זו : נושא השיבה הביתה ( ראה פסוקים ו , ח , י , יא , יב , טו , טז , כא , כב . ( בעזרת מלה זו יוצר המחבר מעין מסגרת ( inclusio ) לתמונה : נתקם היא לכלתיה ות $ > ונ מץח י מואב ( ו ;( 1 ות ^ ב ^ 5 מי ורות המואביה ... מקדי מואב ( כב . ( המשפט הראשון , הפותח את הפסקה , מציין את ההחלטה לשוב , ואילו המשפט השני , הכלול בחתימת הפסקה , מסכם את ביצוע ההחלטה . הסיפא של פסוק כב : "והלה באו בית לחם בתחלת קציר שעלים" - מהווה המשך הסיכום , אך עם זאת הוא משמש משפט קישור אל התמונה הבאה , המתרחשת ברובה בשדה , בעונת הקציר . משפטי סיכום וקישור אמנותיים דומים אנו מוצאים גם בסוף
אל הספר