לשונה של מגילת רות היא בעיקרה הלשון המקראית הקלא סית , המאפיינת את הספרות ההיסטוריוגראפית של ימי בית ראשון . עם זאת ניתן להצביע על כמה מלים וביטויים , האופייניים במיוחד לתקופה מאוחרת בהרבה , כגון : נשא אשה ( א , ד ; השווה עזרא ט , ב , יב ; נחמיה יג , כה ; דברי הימים א כג , כב ועוד . ( הצורה הקדומה : לקח אשה ( כגון בראשית כח , ב ;( להן ( א , יג ) - מלה ארמית . ראה דניאל ב , ו ועוד ; השורש שבר ( א , יג ) - שורש מאוחר . ראה , למשל , תהלים קיט , קסו ; אסתר ט , א ; השורש היחידאי עגן ( א , יג , ( המופיע אך ורק בארמית יהודית ; השורש היחידאי צבט ( ב , יד ) - לשון משנה ( ראה משנה , חגיגה ג , א ;( המלה היחידאית ? בתים ( ב , טז ) - לשון מעונה ( משנה , מנחות י , ט ;( המלה מחלת במשמעות רגליים ( ג , ד , ז , ח , יד ; ראה דניאל י , ו ;( ? לני אלמני ( ד , א ) - חריגה בשימושו של הביטוי . בלשון המקרא מוסב צרף לשוני זה על מקום ( שמואל א כא , ג ; מלכים ב ו , ח , ( ואילו כאן הוא נוהג לגבי אדם . שימושו של הביטוי במגילת רות הולם את השימוש בצורת הקיצור "פלמוני" בדניאל ח , יג ; לקים כל דבר ( ד , ז ; השווה יחזק...
אל הספר