הפסקה שלפנינו מכילה שלושה שירים , שבהם מהלל הדוד את יופיה ואת חינה של רעייתו , ומכביר עליה דברי אהבה וחיזור . בשיר הראשון ( א - ו ) קושר הדוד שבחים ליופיה של האהובה , תוך תיאור פלג גופה העליון באמצעות דימויים ומטאפורות . בשיר השני ( ז-יא ) מזמין הדוד את הנערה לנטוש את ביתה שבלבנון ולבוא אחריו לביתו שלו . בשיר השלישי ( ד , יב - ה , א ) מדמה הדוד את כלתו לגן צמחי בושם נעול וחתום , שקשה לחדור אליו , הכלה עונה ומזמינה את דודה לבוא " לגנו , '' היינו : אליה , ולאכול מפרותיו ( ד , טז ;( והדוד מכריז , כי אכן הוא בא "לגנו , " ואף נהנה מ"פרותיו" ( ה , אג . ( השיר השלישי ( ה , b N מסתיים בשירת המקהלה , המעודדת את הנאהבים להתעלס יחדיו . ויש אומרים , כי משפט הסיום נאמר על ידי הדוד החתן , המזמין את רעיו להשתתף בסעודת השמחה . ? המפרשים חלוקים בדעתם , אם שלושת השי רים הללו מהווים מחרוזת אחת בעלת נושא משותף , או שמא הם שלושה שירים נבדלים , ללא קשר ענייני ביניהם . ? הרואים בשיר השירים אוסף של שירי חתונה נוטים לסברה , כי לפנינו מחרוזת של שלושה שירים , שנושאם המשותף הוא דברי פיוס וריצוי של החתן לכלתו ...
אל הספר