שיר זה הוא מונולוג של הנערה , המדברת כנראה אל 3 " נות ירועולים . " היא מספרת להן בי דודה הביאה אל בית משתה היין , ושם הוא מתנה עמה אהבים . היא מכריזה על עצמה כי היא '' חולת אסבה , " ומבקשת שיסעדוה בעוגות צימוקים " ) אשישות ( " ובתפוחים , 9 רות שהקדמונים ייחסו להם כנראה כוחות מאגיים , המעוררים את האהבה ומגבירים את כוח הפריון . לבסוף משביעה הנערה את "בנות ירושלים" לא לעורר ( היינו : לא לגרות ) את האהבה "עד שתחפץ , " כלומר : עד שתתעורר מאליה ( לפי פירוש אחר , הנערה מבקשת שלא יפריעו אותה ואת בן זוגה , כל עוד הם מתעלסים ואהבתם לא מוצתה ; עיין פסוק ו להלן . ( שיר זה עשיר בביטויים ובסמלים עתיקים הקשורים באהבה , שקשה לנו כיום לרדת לעומקם . [ י"ק ] [ ד ] הביאני אל גית היין . "בית היין" הוא ביטוי יחידאי , ורבו הניחושים באשר למשמעותו . יש אומרים כי הוא מציין את בית המשתה , שנישואי בני הזוג נחוגו בו ; אחרים רואימ בו פונדק או בית מרזח ; ויש משערים כי אין זה אלא ביטוי סמלי מטאפורי לשיכרון האהבה , שהדוד נסך על הנערה . * קרוב לודאי , ש"בית היין" הוא קיצורו של "בית משתה ס ? יר ( אסתר ז , ח , ( שהיה חדר...
אל הספר