בין הספרות האוגריתית והמקרא מצויים זיקות וקשרים בלתי אמצעיים בתחום הספרות , הסגנון והלשון . הזיקה הסגנונית בין שירת המקרא ובין השירה האוגריתית מתבטאת בין השאר בדמיון רב במבנה הבית השירי , החרוז והצלע ; בקיומה של תופעת תקבולת הצלעות לסוגיה ; בקיומם של צמדי מלים קבועים ושל זוגות קבועים של ביטויים מורכבים , משותפים לשתי הספרויות ; במציאותם של מטאפורות ודימויים זהים ; בשימוש בנוסחאות , בחזרות ובסכמות קבועות ומשותפות . בין מגילת שיר השירים וספרות אוגרית ניכרת זיקה רבה מזו שבין ספרות אוגרית לרוב ספרי המקרא . דפוסים סגנוניים אחדים , המשותפים לשיר השירים ולספרות אוגרית , מובאים להלן . תקבולת הצלע המורחבת . חזרה פיוטית מיוחדת במינה , שהמקרא משתמש בה רק בסגנון המרומם והחגיגי , היא התקבולת הבנויה כך : תחילה נאמר חלק מן ההיגד מבלי לסיימו , אחריו באה פנייה אל מי שהדברים מכוונים אליו , ואז חוזר הכתוב על ההיגד הראשון ומשלים אותו . מתוך כשלושים החרוזים המקראיים הבנויים לפי דגם זה , מצויים בשיר השירים אחד עשר , משמע - כשליש מכל פסוקי המקרא המגלים תופעה זו . הבולטים מתוך דגם זה הם אותם חרוזים , שפנייה ב...
אל הספר