בלשון ציורית , ועם זאת ריאליסטית , מתאר נחמיה ( בפסוק טו ) את תופעות חילול השבת שנתקל בהן "בימים ההמה , " דהיינו : בתקופת כהונתו השנייה . יש להניח , שתופעות אלה לא היו חדשות ולא נבעו מהעדרו של נחמיה מיהודה , אלא שבתקופת כהונתו הראשונה לא נתפנה לעסוק בהן . אפשר אף שלשון "בימים ההמה '' מכוונת לא רק לימים שלאחר שובו , כי אם לכלל תקופת כהונתו . יש לשים לב , שחילול השבת החמור המתואר כאן , תכליתו אחת - מכירת "ציד '' בירושלים ביום השבת . "ציד" בהקשר זה הוא תצורה מיוחדת של צידה , כלומר : מצרכי יסוד ( והשווה , למשל , בראשית מב , כה ; מה , כא ; שמות יב , לט ; יהושע א , יא . ( נראה שפעולת המיקח והממכר לא נחשבה בעיני רבים כחילול שבת , ושפעילות זו נבעה מתחרות של סוחרים לא יהודיים ( וראה לעיל , בפירוש לפרק י , לב , ( כפי שעולה מן המאמר המוסגר על הצורים ( פסוק טז ) ומן הצו לסגירת שערי ירושלים בשבת בפני הרוכלים ( פסוקים יט-כב . ( עניין זה למד אף מתגובתו של נחמיה . נחמיה רב אמנם עם חורי יהודה , שהוא רואה אותם כאחראים לחילול השבת או כמשמשים דוגמה רעה בהתנהגותם , אולם הוא מסתפק באזהרה " ) ואעיךה בסם ('' ...
אל הספר