פסקה זו היא האחרונה בחומר הקוטע את זיכרונות נחמיה . נוסחת הפתיחה של הפסקה : " ביום ההוא" קושרת אותה לסיום הפרק הקודם ( פסוקים מד-מז , ( ואף היא מבקשת לתלות את קריאת התורה והבדלת "כל עלב מיקןךאל" בתאריך חנוכת החומה . אף מבחינת מגמתה דומה פסקה זו לסיום הפרק הקודם , שכן גם היא דנה בתופעת נישואי התערובת , שנחמיה פעל נגדה ( יג , כג-כט , ( ותקנות האמנה נותנות לה ביטוי ( י , לא . ( מחבר הפס קה מבקש למנוע את הרושם , שרק בתקופת כהונתו השנייה של נחמיה ננקטה פעולה של ממש נגד נישואי התערובת , ומצד שני - בכוונתו ליצור את הרושם , שנחמיה פעל רק נגד סטיות מן הכללים שנקבעו "ביום ההוא . " אפשר גם שפסקה זו נועדה לגשר בין טקס קריאת התורה ( בפרק ח ) לבין מפעלו של נחמיה , שאם לא כן , היתה עולה תמונה , שקריאת "ספר תורת מ > ץה" בפומבי על ידי עזרא לא היתה מושלמת , כיוון שפסחו בה על איסור נישואי התערובת . בניגוד למה שנמצא " כתוב בתורה" בפרק ח על חג הסוכות , שלא נוסח בדיוק כמצוות הסוכות בתורה ( ראה בעמי : 263 "חגיגות הסוכות , ( " הרי שה"נמצא כתוב" 3 " ס 9 ר מעןה" בפסקתנו הוא ציטוט כמעט מדויק , אם כי מתומצת וסלק...
אל הספר