קטע זה מחזירנו לאירועים הכרוכים במפעלו של נחמיה , שהרצאתם נקטעה בפרק ז , ה , ובמידת מה הוא משיבנו לאווירת זיכרונות נחמיה , אך לא לזיכרונות עצמם . אווירה זו מתבטאת בשימוש בגוף ראשון יחיד ובביטוי יים האופייניים לנחמיה , אך בקטע שלפנינו חסר האופי הסיפורי עלילתי של הזיכרונות , ולא ניכר בו הקו האופייני לכתיבתו של נחמיה - קולו המוכיח , מצווה ומבקש . מבחינה ספרותית ניתן להגדיר את הקטע שלפנינו כבעל אופי תיאורי ורשימתי בעיקרו . הוא מתרכז בעיקר ברשימות האישים שהשתתפו בשתי ה"תודות '' שהילכו על חומת ירושלים ; בהזכ רה מדוקדקת של שמות המקומות בחומה שבהם עברו התודות , ובהיבט הטקסי של טיהור החומה וכלי הנגינה של המשוררים והכוהנים . רק בסיום הקטע ( פסוק מג , ( המת אר את השמחה הגדולה של החוגגים , יש משהו מאופי הסיפור והבעת הרגשות , אלא שחתימה זו באה לאחר תיאור מייגע של טקסים , שחסרה בהם התרוממות הרוח . הקטע פותח בנוף שלישי רבים ומספר , ש"בק שו את הלןים ... לעשת ... ט ושמחה , '' ... ובהמשך : '' ויאספו ו ? המשךרים ... ויטהרו הכסנים ... ויטהרו את . " ... לשון הסיפור היא סתמית ; לא ברור מי החליט על חנוכת ...
אל הספר