של נחמיה , המתייחס אל הכוהנים מגישי המנחה כאל בני לוי , ואת מינוים לשרת בקודש אין הוא גוזר מברית הכהונה ( במדבר כה , י-יג , ( אלא מברית הלוי ( מלאכי ב , א-ה ; ג , א-ג , ( בהתאם להשקפה המובעת בברכת משה ללוי בדברים לנ , ח-י . אפשר איפוא שהכתוב '' הכ הןנים הקזשךתים ? בית אלהינו" באמנה אינו מוסב על הכוהנים בני אהרן בלבד , ושבפועל שירתו במקדש גם קבוצות אחרות של כוהנים . עם זאת היו בוודאי לכוהן הגדול ולכוהנים שהתייחשו ישירות על בית אהרן זכויות יתר בתוקף מעמדם השלטוני במקדש עוד מימי בית ראשון וייחושם כבני אהרן , והיו תפקידים שהותרו להם בלעדית . גם אין לשער , שהכוהן הגדול ואחיו הזניחו את ענייני המקדש , שכן כל יוקרתם ומעמדם באו להם מכוח עבודתם בקודש . אולם בעיני נחמיה נתפסת בריחת הלויים והמשוררים מן המקדש בעקבות השתלטות הכוהן הגדול על לשכת האוצרות במקדש וקיפוחם של הלויים והמשוררים בקבלת חלקם מן המעשר - בנטישת בית האלו הים ( ינ , ד-יא . ( תקנת המעשר באמנה יכולה להתפרש איפוא לא כדרש הלכה על חוקי התורה , אלא כמאבק חברתי פוליטי על צביונה של יהודה . כיוון שהכוהן הגדול ואחיו לא היו נאמנים על נחמיה ...
אל הספר