זיכרונות נחמיה בפרק ה מעתיקים באחת את נקודת הכובד מן הבעיות המדיניות לאומיות אל הבעיות היומיומיות של פשוטי העם , אל הקיטוב המעמדי שבין העם לבין החורים והסגנים . נחמיה אינו מקל ראש בנושא הסוציאלי ופועל במהירות ובדרך האופיינית לו . הוא מקהיל "קהלה { דולה ; " נוזף בנכבדי העם על שהם מנצלים את החובות שבהם שקועה האוכלוסייה החקלאית לנישול האיכ רים מאדמותיהם ולשעבוד בניהם ובנותיהם ; הוא פורט על הנימה הלאומית המחייבת עזרה הדדית בין כל שכבות העם ; ונם כאן , בדומה להתנהגותו בבניית החומה , הוא משמש דוגמה אישית - שומט את החובות שהוא מעורב בהם אישית ( פסוק י ) ואף אינו מנצל את זכותו ל"לו זם ה 5 חה" האמור להיגבות לצורכי כלכלת חצרו ( פסוקים יד , יח ? . ( פעילותו של נחמיה משאירה את רישומה על החורים , הסגנים והכוהנים , והללו מוותרים על חובותי הם של הדלים ובכך מאפשרים להם לפדות את נחלותיהם ואת בניהם שהיו משועבדים בשל חובותיהם . פעילות זו באה לידי ביטוי גם בתקנות האמנה , שנחתמה בידי ראשי העם ואושרה בשבועת העם כולו ( פרק י . ( בין התקנות נזכר במפורש הסעיף "ונטש את הקגנה הרביעית ומ $ ' וא כל " 7 ; ( שם , ...
אל הספר