ספר נחמיה - בדומה לספר עזרא - קרוי על שם גיבורו , אולם נראה כי דמותו של נחמיה בולטת יותר בהטביעה את רישומה על ההתרחשויות ביהודה בתקופת פעילותו . רושם זה עולה מעצם העובדה , שחלקו הגדול של הספר כתוב כספר זיכרונות , שבו מדווח נחמיה על פעילותו , ומבחינה זו מתוודע הקורא באופן בלתי אמצעי אל אישיותו . גם בספר עזרא יש אמנם יסוד אוטוביוגראפי , אלא שזה מוגבל לחלקו השני של הספר ( פרקים ז-י , ( ואף שם ניתן לו ביטוי חלקי בלבד ( וראה לעיל במבוא , לפרקים ז-י , בעמ' , ( 170 שעה שבספר נחמיה המעיט המחבר מעבד להתערב והשאיר את הזיכרונות כפי שמצאם , להוציא אולי חלקים , שלא מצא לנחוץ לכללם בספר . בזיכרונות נחמיה בולטת איפוא דרך הרצאת הדברים בלשון '' אני , " ואישיותו של נחמיה היא המשמשת ציר לכל ההתרחשויות . לשונו של נחמיה קצרה ומאופקת קמעא , אך עם זאת תוססת וציורית . נחמיה אינו משתמש במונחים אנאכרוניסטיים כמו ישראל , בני ישר אל , בני יהודה ובנימין , שרים וזקנים , אלא במונחים : יהודים , מדי ^ ה , ארץ יהודה , חורים וסגנים - מונחים המעוגנים ברובם במסמכים בני התקופה . במקום הכינויים האנונימיים "צרי יהודה ובנימ...
אל הספר