אם כי תשובת המלך גררה אחריה תוצאות עגומות , הרי עולה ממנה שהמלך , אולי בהש פעת שתדלנים יהודים שהיו בחצרו , לא קיבל את כל האשמות הכותבים כלשונן . בחלק הראשון של התשובה ( פסוקים יח-כ ) קובע המלך , שבהתאם לכתוב בנשתין שלהם , הוציא צו לבדיקת הטענה בדבר מרדנותה של ירושלים , והבדיקה העלתה שאמנם צדקו הכותבים בטענתם . אולם המלך אינו מזכיר בתשובתו את ספר הזיכרונות של אבותיו כמקור המידע , ולא זו בלבד אלא שהוא מוסיף פרט שלא הזכירו הכותבים , והוא ש"מלכים תקיפים היו על ירושלים ושולטים ( היו ) בכל עבר הנהר , ומךה בלו וסלך = ) סוגי מיסים ) ניתן להם ( למלכים . " ( קשה להניח שבתיאור זה התייחס המלך להיסטוריה הקדומה של ממלכת ישראל המאוחדת , ששלטה בכל עבר הנהר ד , יג נוסף על המיסים הפורמאליים כגון מנךה ? , לו ורולך זרמו לחצר המלוכה הפרסית אוצרות עתק , שמקורם במנחות שהוטלו על העמים המשועבדים . בתמונה : קטע מתבליטי "אולם העמודים" ( אפרנא בפרסית , ( הוא אולם כיסא המלוכה , ששימש לטקסי קבלות פנים " ) אולם הראיונות ( " בפרספוליס . התבליטים מתארים נושאי מנחות יקרות .
אל הספר