פסקה זו , הקוטעת את הרשימה מבחינת סגנונה ותוכנה האפיזודי , מספרת על עולים משישה מקומות ש"לא י ? לו להגיד בית אבו תם /; ךץ . ם אם מישראל הם . " לאחר מכן נמנות שש משפחות - שלוש ישראליות ושלוש כוחניות . אפשר שי ^ ן הקבלה בין שמות המשפחות לבין שמות המקומות , אלא שסגנון הרשימה מעורפל בנקודה זו . כל הפרשה מתמיהה . קשה להניח שבתוך תקופה קצרה נוצרה סיטואציה שהחשידה בתי אב כלא ישראליים , או בתי כהונה כלא כוהניים . נראה שאפיזודה זו נועדה להסביר סיטואציה שזמנה שונה מן הזמן המו צג בכותרת הרשימה , סיטואציה שלא נכללו בה משפחות נכבדות מסוימות ב '' קהל הנו לה . " עניין זה עולה נם משמותיהם של שתיים מן המשפחות הישראליות : דליה וטוביה , שמות הכוללים את היסוד התיאופורי "יה . " יתר על כן , שתיים מן המשפחות : טוביה והקוץ , בולטות דווקא בימי עזרא ונחמיה . טוביה היה מן המתנגדים לנחמיה , ונחמיה מספר עליו בזיכרונותיו , שעמד בקשרי חיתון עם נכבדים מיהודה ושסילק אותו מלשכת המקדש בה היו אצורים המעשרות ותרומות הכוהנים . מלמות בן אוריה בן הקוץ , המכר ברשימת בוני החומה בנחמיה ג , נזכר כאחראי ללשכת הכלים והאוצרות בי...
אל הספר