בשנת 1956 פורסם קטע בארמית , שמוצאו ממערה מספר 4 בקומראן . הקטע מכיל את תפילת המלך נבני , הוא נבונאיד , מלכה האחרון של בבל . תפילה זו משתלבת היטב במה שידוע מסיפורי דניאל וממקורות חיצוניים על קורותיו של נבונאיד מלך בבל המכונה נבוכדנאצר בספר דניאל ( ראה לעיל במבוא : " מסגרת הספר ומבנהו . ( " מן המקורות ההיסטוריים ידוע , שנבונאיד עזב את בירתו בבל וישב במדבריות ערב , במיוחד בעיר תימא . הסיבה לגלותו שם במשך שבע שנים עולה מן התפילה מקומראן : הוא נוגע בשחין . נראה שלכך מכוון גם הכתוב בסיפורי דניאל על נבוכדנאצר , המזוהה לדעת רוב החוקרים עם נבונאיד : "ולך טךךין מן אנשא ועם חיות ברא לסוה קזדךך ועשבא בחורין לך יטעמון ומטל שמיא לך מצבעין לשבעה עךנין לחלפון עלך עד די ת ? דע די שליט עלאה במלכות אנשא" ( ד , כב . ( "שבץה עדנין" שכאן זהים לשבע השנים המוזכרות בתפילה מקומראן . לפי התפילה ממדבר יהודה , היה נבונאיד נגוע בשחין במשך שבע שנים . בעקבות תפילתו כיפר לו אלוהים את עוונו באמצעות איש יהודי מבני הגלות , ששמו לא נמסר , אך דמותו מעלה בדעתנו את דמותו של דניאל . יתר על כן , שימישי לשון ודפוסי סגנון שבתפי...
אל הספר