האפוקליפסה המגובשת ביותר , המצויה בידינו , היא זו שבפרקים יא-יב . היא אף המפו רטת ביותר שבספרנו ומתגלה בה ידע היסטורי מרשים של מחברה . בשונה מקודמותיה ( בפרקים ז ; ח ) אין היא מורכבת מחזון ומביאורו , אלא עשויה מקשה אחת . אין בה משל ונמשל אלא # " מת" הנאמרת לחוזה ( יא , ב . ( אמת זו הולכת ונפרשת לפנינו בדרך החזון האפוקליפטי . פרטי החזון הולכים ומתרבים ככל שאנו מתקרבים לזמן חיבורו של החיזיון ( שנת 65 ו לפה '' ס בקירוב . ( מנקודה זו חושף בפנינו החו זה את אמונתו ותקוותיו כי אנטיוכוס הרשע יבוא אל קיצו , הנזרות יבוטלו , והצדיקים יבואו על שכרם . אפוקליפסה זו אינה חיזיון הטעון ביאור , אולם כדרך האפוקליפסה אין דבריה ישירים , ואין היא נוקבת בשמות מלכים ומדינות . האירועים והדמויות נמסרים בלשון רמזים ומוסווים בכינויים שונים . נם ביאור החזיונות בפרקים הקודמים אינו ביאור ממש , אלא העברת הדברים מלשון משל ( כגון : קרן ) ללשון רמז " ) הקלן ... הוא ס 19 לך הראשון , " ח , כא , ( ולשון רמזים כזו היא המאפיינת אף את תיאור ההתרחשות ההיסטורית בפרקנו ( לשון רמזים זו אופיינית גם לפשרים שבמגילות מדבר יהודה ? ....
אל הספר