פרקים ז-יב בספר דניאל מהווים , כפי שכבר צוין , חטיבה בפני עצמה , המורכבת ממספר חזיונות . פרק ז - ארבע החיות העולות מן הים הגדול ; פרק ח - האיל וצפיר העיזים ; פרק ט , כא-כז - שבעים השבועים ; פרק י - האיש לבוש הבדים , המשתלב עם פרקים יא-יב - מלכות יוון , מלך הנגב ומלך הצפון ואחרית הימים . לא כל החזיונות הללו דומים מבחינה טיפולוגית , אך ברור שהם מהווים חטיבה , שיש להפרידה מחטיבת הסיפורים א-ו . ? ההבחנה בין שתי החטיבות אינה ספרותית בלבד , כי אם נוגעת גם לתוכנן . פרקים ז-יב עומדים בצל גזרות אנטיוכוס והמאבק הקיומי של הנאמנים לתורת ישראל בתקופה זו ואף לפניה . אמנם אפשר , שגם בחטיבה זו משוק עים "חומרים " ספרותיים קדומים יותר ואולי אף מקורות ספרותיים ממש , שקדמו לתקופת ההתייוונות והגזרות , אולם אלה עובדו ושולבו בתקופת הנזרות ותחת רישומן . לא כך בחטי בת הפרקים א-ו למעט יוצאים מן הכלל . המסר שבפרקים א-ו , אף על פי שקדם לגזרות ולא אליהן נתכוון , היה בו לשמש מופת לדבקות בתורת ישראל דווקא בתקופה זו . מסיבה זו צורפו החזיונות החדשים אל הסיפורים הישנים ואוחדו בספר אחד . הסיפורים הללו עובדו בהתאם למגמ...
אל הספר