ספר דניאל , כפי שהוא בידינו , כתוב בשתי לשונות : עברית ( א , א - ב , ג ; ח , א - יב , יג ) וארמית ( ב , ד - ז , כח . ( עובדה זו מעלה שאלות הן מתחום התוכן - והמטרות העשויות לנבוע משתי חטיבות לשוניות שונות אלה , והן מתחום העריכה והמבנה של החיבור בכללותו . בשל חשיבותה נחקרה תופעה זו הרבה , והדעות חלוקות באשר להסברתה . עובדה ברורה היא , שאין חפיפה בין החלוקה הלשונית הנזכרת לבין החלוקה התוכנית של הספר , כפי שתוארה לעיל . העדר חפיפה זה מוציא מכלל חשבון הזקקה מוחלטת של הלשון אל התוכן , אם כי ניתן לומר , כי מרבית הסיפורים בדניאל הגיעו אלינו בארמית ( להוציא סיפור המסגרת בפרק א , ( ומרבית החזיונות - בעברית ( להוציא החיזיון בפרק ז . ( יש הטוענים , שספר דניאל חובר כולו ארמית , ולידינו הגיע ספר , שחלקו נשתמר במקורו הארמי וחלקו האחר הוא תרגום עברי למקור הארמי שאבד . לפי השקפה זו , המושתתת על ניתוח לשוני של החלק העברי , שמטרתו להוכיח כי זו עברית מתורגמת מארמית , אין אנו מוצאים הסבר לחלוקתו של הספר למקור או תרגום דווקא בחלקים הנזכרים . אם את נקודת המעבר בין העברית לארמית בתחילת הספר ( ב , ד ) ניתן להס...
אל הספר