קטע זה כולל את כל הרכיבים הקבועים בנוסחת סיום , אולם מתכונתו התרחבה כדי לתאר את מותו וקבורתו של אסא כעונש על חטאו , וזאת בהתאם לתפיסתו של בעל דברי הימים שהאופן שבו מלך מת או נקבר הוא ההוכחה לגמול האלהי . הקטע פותח בציטוט המקור לדברי ימי אסא : "הנם כתובים על ספר המלכים ליהודה וישךאל" - בנוסחאות הסיום של ימי מלכותם של המלכים הקודמים ( רחבעם , אבייה ) הוזכרו ספרים על שם נביאים . לאחר מכן עובר המחבר לדבר על מחלת אסא , תוך עיבוד החומר מספר מלכים . ? בנוסחת הסיום במלכים א טו , כג- כד מובא מידע תמציתי : "ךק לעת זקנתו חלה את רגליו . " ואילו בדברי הימים באה הרחבה : " ויחלא אסא בשנת שלושים ותשע למלכותו ברגליו , " דהיינו שלוש שנים לאחר העימות עם הנביא . המחלה היתה קשה מאוד : "עד למעלה חלין , '" ולא עוד אלא ש " גם בחליו לא דרש את ה ' כי ברפאים " ( השווה שמות טו , כו : "כי אני ה ' רפאף . " מי שהחל את מלכותו כדורש את ה ' ונטל חלק מרכזי בכריתת הברית של כל העם לדרוש את ה ' מוצג כעת כמי שגם על ערש דווי מסרב לדרוש בה . ' גם אם הדבר אינו נאמר במפורש עולה מתיאור זה שאסא דחה במו ידיו פתח תקווה להחלמתו . ...
אל הספר