נבונאיד היה אישיות יוצאת דופן . מבחינה תרבותית לא הלך בדרכם של קודמיו ; במיוחד ראוי לציין , שהוא העלה את מעמדו של סין , אלוהי הירח , קומם מהריסותיו את מקדשו בחרן וכך עורר עליו את חמתם של כוהני בבל . לימים נוצלה עובדה זו על ידי כורש מלך פרס בבואו לכבוש את בבל ? . נבונאיד ניהל מלח מות בצפון סוריה ובצפון ערב ואף ישב בתימא עשר שנים . בשנות מלכותו חלה התפתחות חשובה ביותר ממזרח לממלכת בבל : כורש מלך פרס ניצח את אסטיגס מלך מדי . מדי , שעד אז היתה המעצמה החזקה ביותר ממזרח לאיזור בין הנהרות , היתה אויבתו של נבונאיד , והוא כרת ברית עם כורש במגמה להחלישה . אך התברר , שכורש הצליח יותר ממה שיכול נבונאיד לשער . לאחר כיבוש מדי השתלט כורש על לוד ( לידיה ) באסיה הקטנה ויצא לכיבושים בסביבות העיר בבל עצמה . בבבל הופיע כורש כמי שבא להשיב את פולחן מרדוך על מכונו , לאחר שנבונאיד השליט את פולחן סין בעיר , וכך זכה לתמיכת כוהני בבל , והעיר נפלה לידיו ללא קרב ( בשנת 539 לפה"ס ? . ( בכך בא הקץ על ממלכת בבל , שמבחינה מסוימת היתה אימפריה של אדם אחד - נבוכדנאצר . ניצחונותיו על מצרים ועל אשור הם שעשו את בבל למעצמה ...
אל הספר