עמון שכנה מצפון למואב , ותחומה השתרע מנחל חשבון בדרום ועד נחל יבוק בצפון ; במערב הפריד הירדן בינה לבין הר אפרים , וממזרח לה היה המדבר . גבולות אלה השתנו לא אחת במשך הדורות , בגבולותיהן של כל ארצות האיזור . במיוחד יש לציין , שבתחום הניאונראפי הזה ישבה גם אוכלוסייה ישראלית בארץ הגלעד . כך נדחקו העמונים מזרחה , והאיזור הסמוך לירדן היה בדרך כלל בידי ישראלים . דבר זה הביא להתנגשויות ולמלחמות בין שני העמים בכל תקופת המקרא . העמונים ביקשו כל העת לדחוק את האוכלו סייה הישראלית אל מעבר לירדן , ואף שהיו תקופות , שבהן גברו על הישראלים היושבים בגלעד , היתה עמון משועבדת לישראל לפרקים ( בימי דוד ושלמה וכנראה גם בימי עוזי הו , ( ואילו ישראל מעולם לא היתה משועבדת לעמון . ? בתקופת התפשטות אשור היתה עמון משועבדת לה , ואז החלו גם מאבקיה עם שבטי המדבר , שאיימו על גבולה של עמון . אשור ניהלה מדיניות שהיתה לעזר לעמון , לפי שמלכיה נלחמו בשבטי הנודדים במדבר כדי לשמור על דרכי המסחר בין מסופוטאמיה למערב . נאמנותה של עמון לאשור אפשרה לה לנצל את חורבן שומרון ואת הגליית שבטי הצפון ולהרחיב את גבולה בגלעד ( ראה צפני...
אל הספר