בפסוקים יג-כב מובאים דברי תוכחה של ירמיהו , שרקעם נמסר בקצרה בפסוקים חיא . על פי המסופר כרת צדקיהו ברית עם העם "לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו העברי והעבריה חפשים" ( ט , ( ואכן שוחררו העבדים ( י . ( אך מאוחר יותר ( אין הכתוב מציין מתי ומדוע ) חזרו בהם אדוני העבדים מן הברית אשר כרתו "ויכבשום ( שנית ) לעבדים ולשפחות" ( יא . ( בתוכחתו מגנה ירמיהו את ' העם על הפרת הברית שכרת צדקיהו , לפי שיש בה משום הפרה חמורה יותר של הברית אשר כרת ה' עם ישראל , לשלח לחופשי עבד עברי "מקץ שבע שנים" ( יד . ( השאלות העולות מפרשה זו נוגעות לשני תחומים : מה באמת אירע בירושלים , שהביא את העם לשחרר עבדים ולשוב לכבשם ? מהי החוקה המקראית , שעליה מבסס ירמיהו את טענתו ? הרקע לכל הפרשה הוא המצור על ירושלים , שעה שכל ערי הסביבה , פרט ללכיש ועזקה , כבר נפלו בידי נבוכדנאצר . הכתוב אינו מפרש מדוע נענו כל מחזיקי העבדים לקריאת השחרור , אולם מעצם העובדה שחזרו בהם יש להסיק , ששיקולי כדאיות זמניים היו המניע לשחרור , ומשנשתנו התנאים . ובטל המניע האמיתי , התכחשו אדוני העבדים לברית שכרתו . דומה שהמפתח להבנת הנסיבות מצוי בדברי ירמ...
אל הספר