לחזון הכוס נספחה נבואה , שעניינה משפט הי עם הגויים . שתי הנבואות נושאות אופי שונה הן מבחינה ספרותית והן מבחינת המסר הכל לי : זוהי נבואה שירית , בניגוד לחזון הכוס , שאופיו רשימתי . עניינה של נבואה זו אינו פוליטי אקטואלי - אין היא נוקבת בשמות עמים , אלא מכוונת אל הגויים כולם , אשר ייענשו על ידי האל . האופי הכללי הוא של חזון אסכאטולוני , שאינו מעונן ברקע היסטורי מוגדר . [ יה '' פ ] [ ל ] ה' ממרום ישאג וגו . ' נוסח דומה נמצא גם בעמוס א , ב וביואל ד , טז . אולם ירמיהו מעדן במקצת את הנוסח : במקום '' ה' מציון ישאג ומירושלים יתן קולו - '' ניסוח הקובע את מעון האל על פני הארץ - נוקט ירמיהו לשון מופשטת יותר : "ממרום" ו"ממעון לןדשו יתן קולו . " בדברי שלושת הנביאים מופיעה נוסחה זי בזיקה לנבואות על גויים , וביואל כבירמיה בולט האופי האסכאטולוגי של הנבואה . הידד כדרכים יענה . הרעש , הדהוד הקולות , מזכיר את קולותיהם של דורכי היין בגת , אולם הידד הדורכים הוא קריאות שמחה , ואילו כאן יישמעו קולות של כאב וצער , וראה בפרק מח , לנ .
אל הספר