אין בידינו עדויות מרובות על שמירת השבת בישראל עד לדורו של ירמיהו . העדות הקדומה ביותר , פרט לחוק השבת שבתורה , מצויה בעמוס ח , ה : "מתי יעבר החדש ונשביךה שבר והשבת ונפתחה בר להקטין איפה ולהגדיל שקל ילעית מאזני מרמה . " מכתוב זה אנו למדים שבשבת ( וכנראה גם בראשי חודשים ) לא התקיים המסחר - על כל פנים לא בהיקפו הרגיל . עדות נוספת לעניין שביתה מעבודה בשבת מצויה אולי במכתב המכונה "מכתב הקוצר" מסוף מאה ז' לפה"ס , שנמצא במצד חשביהו שליד יבנה ים . המכתב פותח במלים הבאות : "ישמע אדני השר / את דבר עבדה . עבדך / ק ( ו ) צר היה עבדך בח / צר אסם ויקצר עבדך / ויכל ואסם כימ ( י ) ם לפני שב / ת , " ... כלומר , בעל המכתב , עובד חקלאי , מציין , שאינו עובד בשבת . לפי פירוש אחר , המלה שב / ת היא צורת פועל , "שבתי , " ואינה נוגעת ליום השבת . אולם מתרבות העדויות מדור החורבן ומתקופת הגלות המלמדות על החשיבות הגוברת והולכת שייחסו בישראל לשמירת השבת . יחזקאל מונה את חילול השבת בין החטאים הקשים ביותר של העם , שהביאו את עונש החורבן : "וימרו בי בית ישראל במדבר בחקותי לא הלכו ואת משפטי מאסו , אשר יעשה אתם האךם וחי ...
אל הספר