חלקו הראשון של פרק טז ( פסוקים א-יג ) מכיל את סיפור בדידותו של הנביא , שלא נשא אשה ונשאר ערירי ללא בניס ואף נמנע מלהתערב בחברת אנשים . אורח חיים זה נראה זר ומתמיה ביותר לזמנו ולסביבתו ( וכן הוא אומר באחת מהתפרצויותיו הליריות , בפרק טו , יז : "לא ישבתי בסוד משחקים ואעלז , מפני ןדף בךד ןשבתי , כי זעם מלא תני . ( " את פשר בדידותו ראה הנביא בגזירת הכיליון שנגזרה על כל יושבי הארץ . לסיפור דברים זה הוצמד כאן קטע ( פסוקים יד-טו , ( שמקבילתו המילולית מופיעה בפרק כנ , ז-ח ושם יש לו משמעות של נחמה : לעתיד לבוא לא יישבעו בשם ה' שהעלה את ישראל ממצרים , אלא בשם ה' שהעלה את ישראל מארץ צפון ומארצות גלותם האחרות . אלא שכאן באים דברים אלה מתוך כוונה להבליט את צידם האחר , הוא גזירת הפורענות המוב לעת בהם ו כשם שבעבר ישבו ישראל במצרים ( ונצרכו להיגאל משם , ( כך עוד מחכה להם הדחה לארץ צפון ולארצות אחרות ( ולעתיד , כשיהיו נשבעים בשם ה , ' כבר לא יזכירו לו את חסד הגאולה ממצרים ויצטרכו להישען על גאולה חדשה . ( במשמעות זו של רמז לפורענות משתלבים הדברים הללו בהמשך זה . הקטע שלאחר מכן ( פסוקים טז-יח ) מדבר גם...
אל הספר