היינו , את תוצרתה , מעשה ידיה , מכרה לסוחר . לפיכך פירוש הכתוב שלפנינו הוא , שהנביא קורא ליושבת במצור , היא ירושלים , לאסוף את מיטלטליה ודברי מסחרה כדי להיכון לדרך . יש בתיאור קצר זה ללמדנו , עד כמה היתה הפורענות קרובה לבוא בתודעת ירמיהו . כדי להחדיר נם בשומעיו את הרגשתו זו הוא קורא להם לעשות פעולות , כאילו האסון כבר אירע . [ ג '' ב ] [ יח ] הנני קולע . משליך אותם ממקומם , כשם שמשליכים אבן קלע . והצרתי - אביא עליהם צרה למען ידעו ( ימצאו , ( שחטאיהם גרמו לעונש . [ יט ] אוי לי על שברי . כדרכו בנבואות רבות משלב ירמיהו גם כאן ציטוט של דברי העם שייאמרו בבוא עליו הרעה . בפסוק מובאת קינה של מי שסבר , שהרעה הפעם אינה אלא חולי חולף שניתן לסבול אותו , ונתברר שהמכה אנושה . [ כ ] מיתרי נתקו . דימוי האסון לאוהל , שידיעותיו ניתקו לפתע והוא קורס , הובא גם בפרק ד , כ , ואף שם בזיקה לאויב מן הצפון . ועוד מבנה משותף לשני הכתובים הללו : לשניהם סגנון הקינה . בפרק ד נוצר האופי הקינתי על ידי חזרה על אותן מלים '' מעי מעי אוחילה , " "שבר על שבר נקרא '' ושאלה רטורית "עד מתי . " כאן משווה לדברים אופי של
אל הספר