פרק י מכיל שתי נבואות , שהמשותף להן הוא שבשתיהן בולט מאוד יסוד התפילה , אף שהן שונות זו מזו בתוכנן ובאופיין . ? הנבואה האחת ( י , א-טז ) פותחת באזהרה לישראל לא לפחוד מאותות השמים , ומיד היא עוברת לדברי לעג לאלילות שהיא פטישיסטית , כלומר : שאלותיה אינם אלא פסילים של עץ ואבן . מפסוק ו ואילך הופכת הנבואה לתפילה בלשון השירה המזמורית , והסוג המזמורי המגיע לידי שימוש כאן הוא ההימנון לה' על גדולתו בטבע . בתוך דברי ההימנון משובץ פסוק בארמית ( פסוק יא , ועל זה ראה להלן במקומו , ( ובהמשך ההימנון חוזר ונשנה הלעג לפסילים ( פסוקים ח-ט , יד-טו . ( חוקרים רבים סבורים , שנבואה זו אינה של ירמיהו , המנה הוא מן התקופה שלאחר הגלות . צורה זו של לעג לפטישיזם האלילי אנו מוצאים תכופות בדברי ישעיהו השני ( מ , יח-כ ; מא , ז ; מד , ט-כ ; מו , א-ב , ה-ז , ( והיא מופיעה בשני קטעים מקבילים של מזמורי תהלים ( קטו , ד-ח ; קלה , טו-יח , ( ואילו הקטע המסיים את הנבואה שלנו ( יא , יב-טז ) כולו נכפל בנבואה על בבל שבסוף ספר ירמיה ( נא , טו-יט . ( עם זאת יש לציין , שמבנה של נבואה זו טיפוסי לנבואות שבספר ירמיה . יתר על כן אות...
אל הספר