בניגוד לנבואת ההקדשה ( פסוקים ד-י , ( המתארת את שליחותו של ירמיהו וכיצד נעשה נביא , מוסרת נבואת המראות ( פסוק יא ואילך ) את תוכן שליחותו . נבואה זו מורכבת משני מראות , שאין להפריד ביניהם ( פסוק טו : '' ויהי דבר ה' אלי שנית לאמר '' וכר , הוא המשך של הקודם , ואין בו התחלת יחידה ספרותית חדשה . ( המראה הראשון ( יא-יב ) הוא של מקל שקד , המראה השני ( יג-יד ) הוא של סיר נפוח . אבל שני המראות מחוברים זה לזה , ומשמעותה של הנבואה תתבאר על ידי תפיסת שניהם כעניין אחד . פתרון המראה הראשון : '' כי שקד אני על דברי לגגשתו '' נמשך אל המראה השני . כי מה הוא אותו דבר שהאלוהים ממהר לעשותו ? הווה אומר , זה המפורש במראה השני : "מצפון ' T ? תפתח T הרעה TT T על כל ישבי הארץ . " ולהיפך : הרעה שעומד האלוהים להביא על כל יושבי הארץ מן הצפון היא ה '' דבר" המקופל במראה הראשון , ולפי הנאמר שם , ממהר האלוהים לעשותו . ? צורה ספרותית זו של שני מראות המחוברים לעניין אחד באה גם בעמוס ז , ז-ט ; ח , א-נ , וגם שם אין להבין את המראות אלא מתוך קישורם יחד : אלוהים "לא יוסיף עוד גגבור " לישראל ( שם ז , ח ; ח , ב , ( מקומות ...
אל הספר