תשעת הפסוקים הראשונים בפרק ה מספרים בהסרת חרפת מצרים מעל ישראל ( ראה פסוק ט ) ובמילת העם , דור המדבר , ודומה כי שני יסודות ספרותיים שונים חברו בעיצוב חטיבה זו . נראה כי מלכתחילה היו פסוק א ופסוק ט דבקים ? "ויהי כשמע כל מלכי האמךי אשר בעבר ה ? ךדן ; מה וכל מלכי הכנעני א * גור על הים את אשר הוביש ה ' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם , וימס לבבם ולא ה ; ה בם עוד רוח מפני בני ישראל" ( א ;( "ויאמר ה ' אל ןה 1 שע : היום גלותי את חךפת מצרים מעליכם , ויקרא שם המקום ההוא גלגל " ... ( ט ) - עם ישראל נצטייר כעם חלש ודל כוח עקב שעבודו על ידי המצרים . העבדות למצרים היתה ככתם על כבודו של העם - "חךפת מצרים . " עם התגלותו רבת הכוח של אלוהי ישראל ויראת העמים מפני בני ישראל סרה מהם החרפה . גילוי גבורה הוא פעמים הרבה בבחינת הסרת חרפה : "מה יעשה לאיש אשר יכה את הפלשתי הלז והסיר חךפה מעל ישראל" ( שמואל א יז , כו . ( ישועת ה' נתפסת כהסרת חרפה גם בישעיה כה , ז-ח , והוא הוא הרעיון המופיע בחטיבה שלנו : העם היוצאים ממצרים היו רגישים ביותר למה שע שויים היו המצרים לומר עליהם ועל אלוהיהם ( שמות לב , יב ; דברים ...
אל הספר