דרשות השמות של אנשים ושל מקומות מצו יות לרוב בסיפור המקראי בכלל , ובספר שמו אל בפרט . דרשות השם נבדלות ברוב המקרים מגזרתו המקורי של השם . המחבר מנצל קונוטאציות אחרות של השורש , או שהוא משתמש בשורש הדומה כהגייתו , כדי ליצור משמעות אחרת המתאימה לצרכיו הסיפור יים . מצויות דרשות שם גלויות , שבהן גיבורי הסיפור או המספר עצמו , בקטע של אקספוזי ציה , דורשים את השם במפורש , וקושרים את המשמעות הנדרשת אל אירוע מסוים שבתוך העלילה ; לעומתן , בדרשות השם הסמויות אין הצהרה מפורשת , מפי דמויות הסיפור או מפי המספר , בדבר משמעות השם הנדרשת , אלא על הקורא להתאמץ ולגלותה תוך כדי קריאה אקטיבית ופרשנית . בסיפורנו מצויות דרשות שם משני הסונים , הנותנות טעם להתפתחות העלילה . בפתיחת הסידור מוצג שמו של האנטאנוניסט שבעלילה זו - "נבל . " מבלי שנתייחס לגזרונו המקורי של השם ( וראה על כך לעיל - בערך נבל , ( יש לומר , שהמחבר מנצל את מלוא הפוטנציות האירוניות הגלו מות בשמו . אביגיל דורשת במפורש את שם בעלה לגנאי : "אל נא ןשים אדני את לבו אל איש הבליעל הזה - על נבל , כי כשמו כן הוא : נבל שמו ? 1 בלה עמו" ( פסוק כה * ....
אל הספר