הרצועה הדרומית שבתרומת הקודש היא " אחזת העיר" ( השווה מה , ו וראה תרשים בעמי . ( 2 29 מידותיה הן עשרים וחמישה אלף על חמשת אלפים אמות , ובניגוד לשתי הרצו עות שלצפונה היא שטח של חולין ( פטוק טו . ( העיר עצמה היא ריבוע שצלעו ארבעת אלפים וחמש מאות אמות , ומחוץ לחומתה יש לה עוד "מגרש" לכל רוח ברוחב של מאתיים וחמישים אמות ( פסוקים טז-יז . ( משמע שהעיר עם מגרשה יוצרת ריבוע , שצלעו חמשת אלפים אמות ( לביאורו של המושג "מגרש" ראה להלן . ( הנותר מהרצועה הדרומית משני צידי העיר הם שני מלבנים חופפים באורך של עשרת אלפים אמות . על שטחים אלה הוא אומר : "והיתה תבואתו ללחם לעבדי העיר" ( פסוק יח , ( אבל שני המלבנים יחד עם העיר ומגרשה קרויים "אחזת העיר . " בחומת העיר עשויים שנים עשר שערים , שלושה שלושה לכל רוח , ולכל אחד מהם שם כנגד אחד משבטי ישראל ( ל-לה . ( בעיר עצמה עובדים " מכל שבטי ישראל" ( פסוק יט ? . ( אין ספק שעיר זו אינה אלא בבואה של ירושלים ההיסטורית . ייחודה של עיר זו הוא בכך , שאין היא שייכת לשום שבט , והיא משותפת לכלל השבטים . בה יושב הנשיא ( כלומר , המלך , ( שגם הוא מעל לכל השבטים . תושביה הם...
אל הספר