לאחר שבפסקה הקודמת הותוו גבולות הארץ האידיאלית , מתארת פסקה זו את חלוקת הארץ לשבטים . עיקרה של החלוקה הוא רצועות מקבילות הנמתחות מקצה מזרח עד הים , וכל אחת מהן מיוחדת לשבט נפרד . חלוקה זו סכמתית היא במהותה , בלי התחען בות באופי השטח ובתוואי שניתן להעביר בו למעשה ( ראה מפה בעמי 9 . ( 248 עם זאת אין הנביא מציין את רוחבן של הרצועות , ואפשר שלפי ההנחה מותאם רוחבה של רצועה לגודל השבט . הרצועה הצפונית ביותר , של שבט דן , גזורה מצידה האחד על ידי הגבול הצפוני של הארץ , הנמסר כאן ( פסוק א ) במלים שונות במקצת משתואר בפרק הקודם ( וראה להלן . ( הרצועה הדרומית ביותר , של שבט נד , נגזרת מצידה האחר על ידי הגבול הדרומי של הארץ , שתיאורו נמסר כאן ( פסוק כח ) כמעט באותן המלים שבפרק הקודם ( מז , יט * . ( וזה סדרם של השבטים , עם תרומת הארץ הכלולה ביניהם , מצפון לדרום : דן , אשר , נפתלי , מנשה , אפרים , ראובן , יהודה , תרומת הארץ ואחוזת הנשיא , בנימין , שמעון , יששכר , זבולון ונד . שבעה שבטים יושבים מצפון לתרומת הארץ , וחמישה - מדרום לה . החלוקה לשתי קבוצות בלתי שוות היא כנראה תוצאת מיקומה הגיאוגראפי של...
אל הספר