החומה וישא את עיניו וירא" ( שמואל ב יח , כד '' ;( והצפה עמד על המגדל ביזרעאל ול-ךא" ( מלכים ב ט , יז ;( "והקמתי עליכם צפים הקשיבו לקול שופר ויאמרו לא נקשיב" ( ירמיה ו , יז * . ( במשל שלפנינו תוארו שני מצבים . האחד - הצופה הזהיר את העם מפני החרב הבאה על הארץ , אך היה מי שלא נזהר . על כן " דמו בראשו יהיה" ( ד . ( בתיאור הסיטואציה השנייה נתרשל הצופה במלאכתו . הוא ראה את האויב ולא הזהיר את העם , ובסופו של דבר באה חרב "ותקח מהם נפש" - תחול האחריות על הצופה , "וךמו מיד הצפה אדרש" ( ו . ( במתכוון הוצגו כאן שתי אפשרויות יסוד , מהן ניתן ללמוד , שהצופה חייב להזהיר . כבר במסגרת זו שיבץ הנביא מטבעות לשון אחדים הנוגעים לתורת הגמול , שהוא בא ללמדם , כגון : "ךמו בראשו יהיה" - על מי שהוזהר ולא נזהר , או : '' הוא בעונו נלקח וךמו 1 r : הצפה אךרש - " על מי שלא הוזהר , ובאה חרב והרגת הו . ניסוח הדברים קובע את אחריות הנפגע - בין שהוזהר ובין שלא הוזהר , כדי שלא ייאמר , שהאיש מת על לא עוון בכפו . אולם אם הצופה לא הזהיר את בני העם , מדגיש הכתוב גם את אחריות הצופה ו '' וךמו מיד הצפה אדרש . '' [ ג"ב ]
אל הספר