הנבואה על בני עמון ( פסוקים א-ז ) היא הראשונה בקובץ הקטן שבפרק כה , שעניינו נבואות על עמי הסביבה . טענת הנביא כנגד בני עמון נסבה על התנהגותה בשעה הקשה שעברה על יהודה : כיבוש ירושלים וחורבן המקדש . בשעה זו אמרה עמון nsn" j ץל מקדשי כי נחל > אל אךמת י ^ ךאל כי נשמה ואל בית יהוךה כי הלכו בגולה" ( ג . ( הליכת בית יהודה בגלות יכולה להתפרש לא רק על גלות צדקיהו , אלא נם על הגליית יהויכין ואצולת הארץ בשנת . 597 גם שממת הארץ עשויה להיות מכוונת לנחלות ממלכת אפרים , שגלתה כמאה ושלושים שנה קודם לכן . אבל עניין חילול המקדש הוא ספציפי , ולפיכך שייכת נבואה זו לזמן שלאחר שנת . 586 בהתאם לכך יש גם לקשור את האמור : "ן 1 < ל בית יהוךה כי הק י כו בגולה '' עם הליכת כלל הגולים לגלות אחר כיבוש הארץ וחורבן המקדש . נמצא ששיטת הסידור הכרונולוגי הנוהגת בספר משתנית כאן מעט , משום האילוץ להביא בגוש אחד את כל הנבואות על עמי הסביבה , ומשום שבתוך הגוש עצמו מסודרות הנבואות לפי עמים ( והשווה לעיל : "נבואות הגויים בספר יחזקאל . ( " על הנבואות שלאחר זו , ראה בהמשך להלן . [ ג"ב ] [ ב ] שים פניך ץ / ל בני עמון . הצירוף "שי...
אל הספר