בלבד שבירושלים נשארו לפליטה בנים ובנות , אלא שאין הם אפילו צאצאיהם של צדיקים , שהרי לא היו צדיקים בעיר . בניגוד מוחלט לתפיסה המובעת בחלק התיאורטי , ניצוליה של ירושלים הם בניהם ובנותיהם של רשעים ( על טעם ההצלה עיין להלן , בפירוש לפסוק כג . ( [ ג"ב ] [ כג ] ונוץמו ^ ו 1 כ : ם כי תראו ץ , ת ךלכם לאת ץלילותם . בראותם את הפליטה שניצלה מחורבן ירושלים ( ראה בפירוש לפסוקים כאכב , ( יראו הגולים בבבל "את דךכם ; א / 7 , עלי לותם '' ויכירו "כי לא חנם עשיתי את כל אעןר ז » דו / 7 בה . " עצם הזימון להכיר בצדקת האל עשוי היה להתפרש בשני פנים . ? מכל מקום שימוש הלשון : "את דךכם ואת עלילותם" נושא גוון שלילי ומעיד שהניצולים הם רשעים . על כך מלמד השימוש בצירוף זה במקומות רבים במקרא , כגון : "ןנקם על עלילותם" ( תהלים צט , ח ; וכן ירמיה כג , כב ; צפניה ג , ז . ( במיוחד שכיח הצירוף "דךכם ועלילותם" בספר יחזקאל עצמו יותר מבכל ספר מקראי , כגון בפרק כד , יד : "כךךכיך ןכעלילותיך קןפ טוך ? . " בירושלים , בהעדר צדיקים , יציל האל קצת מן הבנים ומן הבנות לא בזכות עצמם , משום שגם הם רשעים כאבותיהם , אלא מטעמים של הצדק...
אל הספר