בית קפה " העוגן הירוק" היה חביב על שוברט ורעיו בתקופה זו . כאן הם נהגו להיפגש לעתים קרובות . שם בילו , קבעו פגישות , סדרו ענייני עבודה ושתו . מדי פעם היה שוברט מתיישב ליד הפסנתר ומנעים לידידיו את זמנם באלתוריו . לעתים היה מביא את יצירתו האחרונה כדי שישמעו ויחוו את דעתם . בעשרים וחמישה בנובמבר , 1826 בעוד החבורה יושבת ומשוחחת ושותה כוס אחר כוס , נכנס שווינד לבית הקפה ובידו שירי שוברט שלאחרונה הוציאו לאור המו"לים קאפי את צ'רני . ( Cappi & Czerny ) היו אלה שיריו של מאיירהופר , " שיר הספן אל הדיוסקורי" ו"אל הליופוליס" וכן שירו של פרידריך פון שלגל "הנודד . " שווינד הגיש לשוברט את התווים ואמר : " אך אתמול התפרסמה המודעה בעיתון הווינאי , הנהו " . שוברט , חצי שיכור , חטף את העיתון והתבונן בו . לפתע העווה את פניו ואמר : " השודדים הללו , נותנים לי פרוטות על כל שיר וממלאים את כיסיהם בזהב " . לפתע פרץ בצחוק ואמר : "שווינד , גש הנה וקרא זאת " . שווינד נטל מידי שוברט את העיתון וקרא : '" הנודד' מאת אוגוסט פון שלגל " . " נו , מה רע בכך " ? שאל שווינד . " אידיוט " ! צעק שוברט וצחק צחוק שיכורים , " את ה...
אל הספר