מבוא אדם חושב בימינו אינו יכול שלא לראות כי מן המצב הכבד והמאיים שאנו מצויים בו קיימות רק שתי אפשרויות מוצא : הראשונה , אם כי הקשה ביותר – היא באמצעות מהפכת דמים , והשנייה – הכרת הממשלות בחובתן שלא לצאת נגד חוק הקדמה , לא לשמר את הישן או כפי שזה קורה אצלנו לחזור אל הקדום , אלא להבין את הכיוון בו נעה האנושות ולהוביל בו את העם . על דרך זו ניסיתי להצביע בשני מכתבים ששיגרתי אל ניקולאי השני . הראשון נכתב בתקופת המהומות הקשות ביותר בשנים ; 1901-1900 את השני כתבתי עכשיו , בתחילת ינואר . אך למרבה הצער , המחשבות שהבעתי במכתבי הראשון התפרשו כחלום קל דעת של הוזה אשר איננו מכיר את החיים האמיתיים ואינו מתמצא במדע המורכב של ניהול ענייני המדינה . במכתבי האחרון דיברתי על כך שמעבר להקניית חופש דתי לעם כמו גם חירות המחשבה , הדרך היחידה לפתרון הבעיה החברתית אצלנו , ברוסיה , היא ביטול זכות הבעלות על האדמה . ייתכן מאוד שאני שוגה . בעיה זו נוגעת לכול ולכן
אל הספר