" ממנון" נפתח בלעג על אותם פילוסופים המתיימרים למצוא את התבונה בוויתור על התשוקות האנושיות , ומסתיים בביקורת על תורת ה"תיאודיצאה" של לייבניץ , הטוענת כי עולמנו הוא הטוב בעולמות האפשריים , וש"קנדיד , " המאוחר יותר , מוקדש לרמיסתה . אולם בין לבין נפרשות לפנינו תלאותיו של ממנון , המעוררות רחמים על אף סכלותו הפילוסופית של גיבורן . הן מגלות לנו רובד אישי יותר בכתיבתו של וולטר , ומשקפות אולי את המשבר הקשה שבו היה נתון הוא עצמו באותה שנה , , 1748 אחרי איומים בהגליה , מחלות , כישלון בתיאטרון , ובעיקר בגידת אהובתו אמילי , הידועה כמאדאם דו שאטלה . ( המתרגם ) יום אחד הגה ממנון את הרעיון המטורף להיות לגמרי נבון . מעטים האנשים ששיגעון זה לא חלף אי פעם בראשם . אמר ממנון לעצמו : " כדי להיות נבון מאוד , וכתוצאה מכך מאושר מאוד , צריך רק להיות חסר תשוקות ; ואין , כידוע , דבר פשוט מזה . ראשית , לעולם לא אוהב עוד אישה ; כי בראותי יפהפייה מושלמת אומר לעצמי : ' יבוא יום והלחיים האלה יתכסו קמטים ; העיניים היפות האלה תהיינה טרוטות ; הצוואר העגלגל הזה יהפוך שטוח ומידלדל ; הראש היפה הזה יהפוך קירח ' . והנה , די...
אל הספר