במיזם משותף ההשקעה הסינית כוללת לרוב כוח אדם , אדמה , מבנה וציוד קיים ; המערב מביא טכנולוגיה מתקדמת וכסף . לרוב מדובר בהשקעה שאינה מאוזנת כלל ועיקר . הציוד שהסינים מספקים הינו מיושן מדי , הבניין צריך שיפוץ נרחב , וכוח האדם זקוק להשקעה יקרה . בחתימה על ההסכם יש לבדוק את הערך האמיתי של הציוד , ולנסות להעביר סעיף זה לזכות החברה הזרה , שעומדת ממילא לממן את הציוד הדרוש . בחישוב העלויות במשא ומתן ובחישוב המקדמי של ערכה של החברה ושל כדאיות השקעתך , יש לבדוק את כל הדרישות ואם הסכום שברשותך מספיק . כאשר עושים זאת יש להביא בחשבון אינפלציה של כ 20 ° 0 / וחוסר ודאות לגבי ערך המטבע . על פי החוק הסיני , שמטרתו הנצחת אי השוויון ושמירה על זכויות היתר הסיניות , לזרים אין זכות להיות בעלים בלעדיים של מפעל או תעשייה , ולכן ניתן לעשות זאת רק במסגרת מיזם משותף . במסגרת הזאת אין לחברה הזרה זכות לנהל את המיזם המשותף , ואין לה הזכות אפילו לשבת בדירקטוריון . החברות הזרות יכולות אם כן להתמקח רק על מה שהן נותנות : בנייה , מימון ורווחים . בתחומים אלה יש לדאוג להבטחת הזכויות . חברות בינלאומיות גדולות נכוו מההגבלים...
אל הספר