את החלק הזה נתחיל דווקא בנקודה היהודית . על הדמיון המסוים והקשר הבלתי אמצעי בין היהודים לסינים עמד כבר הוגה הדעות ברוך שפינתה במאה השבע עשרה . שני העמים , לדברי שפינתה , הצליחו לשמור על זהותם ועל ייחודם על ידי כך שנבדלו תמיד משאר העמים במנהגיהם ובאורחות חייהם . רבים כשפינתה הדגישו את הדמיון בין שני העמים הוותיקים , ומי ששם לב לכך יותר מאחרים היו הסינים עצמם . במפגשים עם יהודים הם חוזרים ומדגישים את הדמיון בין המוח היהודי למוח הסיני ואת המאפיינים המשותפים לשני העמים - הרקע בן אלפי השנים , דרך החיים וההיסטוריה . אך למרות הדמיון , ואולי הקרבה , מעולם לא התקיים מפגש אמיתי בין שתי התרבויות . המפגש הראשון הכולל התרחש למעשה רק בתחילת שנות התשעים , עם כינון היחסים הדיפלומטיים . בהעדר משקעים וניסיון , דרוש מן הסתם תהליך למידה , ועל פי מונחי הזמן הסיניים , אנו רק בתחילתו . סין וישראל כוננו יחסים דיפלומטיים רשמיים בשנת , 1992 אך יחסים מסחריים וצבאיים גלויים ומוסתרים קיימים כבר למן שנת . 1978 הקשר בין המדינות נוצר לאחר שהסינים גילו על בשרם ( תרתי משמע , ( במלחמתם בווייטנם , כי הציוד שלהם מיושן . ...
אל הספר