בלית ברירה , ובמטרה לעודד ייצוא וייבוא של טכנולוגיה , הממשלה מוותרת אט אט על המונופול המוחלט שלה בתחום סחר החוץ . ההגבלות על הייבוא והייצוא מצטמצמות , מכסות היבוא גדלות והמיסים פוחתים . מגמת ההפרטה וההשתלבות בארגונים בינלאומיים הובילו להורדת מקצת מן המחסומים המנהליים , ומספר המוצרים החייבים בפיקוח וברשיון הולך וקטן . לפרובינציות ניתן בשנים האחרונות היתר לקבל החלטות לגבי מיזמים משותפים ותעשיות לייצוא . החל באפריל , 1999 מספר לא מבוטל של תעשיות פרטיות מקבלות היתרים לפעול באופן עצמאי בסחר עם זרים , ולמחוזות העניים במערב המדינה ניתנו אף היתרים מיוחדים והנחות במיסים כדי שימשכו אליהם משקיעים מן החוץ באופן עצמאי . עם זה , ההקלות וההיתרים הללו ניתנים עדיין בהקצבה ובהתאם לצרכים הפוליטיים ולצורכי המפעלים הממשלתיים . סין דורשת מהעולם החיצון להתיר לה לפתוח את השוק בשלבים ( איטיים , ( כפי שניתן בדרך כלל למדינות מתפתחות , ולכן קצב הסרת ההגבלות על סחר החוץ אינו מדביק עדיין את קצב הגידול בסחר ובביקוש . מגבלות עסקיות / מוגבלות עסקית המגבלות המרכזיות בעשיית עסקים עם סין היו ונותרו בעיית השמירה על זכויות...
אל הספר