המורשת הקונפוציאנית מעצבת עדיין את החיים בסין , גם באלף השלישי , כפי שעשתה במשך אלפי שנים . הפירוש אומנם מודרני , אך המהות נותרה כשהייתה . על כך יש להוסיף שנים ארוכות של ניתוק בינלאומי ומשטר כלכלי ריכוזי סוציאליסטי , והתוצאה היא שאף שהסינים כבר נחשפו למונחים "דמוקרטיה" ו"שלטון החוק , " עדיין היד הקשה שהשלטון הקומוניסטי נוקט וההתערבות בחיי התושבים אינן מעוררות אנטגוניזם במידה שעלולה להוביל למרד חברתי . ההיענות לרצונו של השלטון נובעת באופן ישיר מהמורשת הקונפוציאנית . הערכים הקשורים לפרטיות ולעצמאות , המוטבעים בנו המערביים מלידה כחותם זהות , אינם מוטמעים במינים , שמחונכים עדיין על ברכי הקונפוציאניזם . החינוך לקולקטיביות ולציות לבכירים בהיררכיה מוטמע עד כדי כך שאין נוצרת שם אותה התנגדות חזקה , החקוקה בנו המערביים , להתערבות השלטון בחיינו הפרטיים . אין דבר שההנהגה הסינית וכן האזרחים פוחדים ממנו יותר מאשר אי שקט חברתי . הפחד שמניע את הסינים לקיים את מצוות הקונפוציאניזם נקרא "לואך - תוהו ובוהו , כאוס . וה הסיוט הגדול של הסינים אוהבי הסדר והמשמעת , ותסריט האימים הזה עלול להתממש , כך הם סבורים ...
אל הספר