עשר השנים שבין 1966 ל 1976 ייזכרו כעשר השנים האבודות של סין . במשך עשר שנים אלה לא נרכשה השכלה ולא הוכשרו מדענים , רופאים , מהנדסים ואנשי מקצוע אחרים . המפעלים היו סגורים ברובם , והעם עסק בניגוח פלגים שונים בשלטון ובמלחמות פנימיות של המנהיגים . שנים אלה הותירו הרוגים רבים ופצועים רבים שנותרו נכים לכל ימי חייהם . הסופרת ניין צ'אנג , שעונתה ונפלאה לשנים ארוכות בגלל היותה משכילה ומעורבת בעברה במסחר עם זרים , משקפת בספרה חיים ומוות בשאנחאי את רוח התקופה כאשר היא מתארת , למשל , אספת הוקעה למורה ראו ; " כעת דיבר הנואם על חיי השחיתות של טאו , תוצאה ישירה של שהייתו הממושכת במחיצת הקפיטליזם . מסתבר שהאיש הואשם בקיום יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואין , הגזים בשתיית יין ומשקאות אלכוהוליים , זלל ארוחות בזבזניות - כל אלה תפנוקים עצמיים שהמפלגה שללה ואסרה . האישומים לא הפתיעו אותי ; ידעתי שמרגע שאדם מוקע - הוא מתואר כמושחת לחלוטין , כל תופעה המיוחסת לו מוסברת כמשהו שבא בהשפעת הקפיטליזם " . ( ביין צ'אנג . ( 1989 ) חיים ומוות בשאנחאי ( ע' . ( 16 הוצאת יבנה ( . מדינה שלמה שקעה במלחמה פנימית . כולם נאבקו ב...
אל הספר