דומה שהתפילה בפי יונה איננה יסוד ראשוני בסיפור אלא נוספה עליו בשלב משני , כדרך ששמה גירסת תרגום השבעים תפילה בפי שלשת הרעים בכבשן האש ( דניאל , תוספת בתרגום השבעים לפרק ג , כג , ( או התפילה שהושמה בפי מנשה בספר הנוצרי Didascalia וממנו הגיעה לתרגומים הקדומים של התנ '' ך ליוונית וללטינית לדברי הימים ב לג , יב-יג . כבר במקרא עצמו נוספו תפילות מזמורים לסיפורים שונים . כך הושם בפיה של חנה , לאחר הולדת שמואל ( שמואל א ב , א-י , ( מזמור שכל זיקתו לסיפור היא קשרו האסוציאטיבי של הנאמר בפסוק ה : ... " עד ץיןלה ! ללה שבעה ןךבת בנים אמללה , " וכן ניתן מזמור תודה בפי חזקיהו המחלים מחליו ( ישעיה לח , ט-כ ? . ( אך המזמור שלפנינו אינו הולם את ההקשר שבו נמצא , מכיוון שאין בו תפילה על הישועה אלא הודיה על הצלה שכבר התרחשה ; וראה "שמץת קולי " ( פסוק ג " ;( ותעל משחת חיי" ( פסוק ז ; וראה גם פסוקים ח-ט . ( המזמור אף נמנע מלהזכיר את הסיטואציה המסוימת שאליה נקלע המשורר : בליעה בבטנו של דג . תחת זאת אפשר לגלות בו קשרים אסוציאטיביים גרידא למצבו של יונה : שהייתו בלב ים בעת סערה נוראה ( פסוקים ג , ד , ו . ( את ה...
אל הספר