לשונו של ספר יונה מעידה בבירור על זמן כתיבתו בימי בית שני , בזכות קרבתה המובהקת ללשון הספרים המאוחרים שבמקרא , למקורות הארמיים ולספרות חז " ל . הראיות להיותה לשון מאוחרת לקוחות מתחום אוצר המלים והביטויים ומתחום התחביר . להלן רשימה מצומצמת של דוגמאות לכך . . 1 ? בתחום אוצר המלים : ספינה ( א , ה ) משמשת בלשון חז " ל תחת "אמה " שבמקרא . בסיפור על יונה מופיעה אמנם גם המלה "אניה " ( א , ג , ד , ( ואפילו באותו פסוק שבו מצאנו את המלה ספינה ( פסוק ה . ( עשת ( א , ו : ( שורש נפוץ בארמית , וראה דניאל ו , ד . להפיל גורלות ( א , ז : ( השם " גורלות " ברבים מופיע רק בלשון הספרים במקרא שנכתבו בימי בית שני , כגון נחמיה י , לה ; יא , א , ועוד . הפועל נפל בבניין הפעיל אינו מצטרף לשם העצם "גורל" בלשון ימי בית ראשון . תחת זאת מעדיפה הלשון המקראית לדבר על השלכת גורל , או ירייתו . זעף ( א , טו ) במובן סערה שבים שכיח בלשון חז"ל , ואין משלו במקרא . טעם ( ג , ז : ( במשמעות של צו איננו אלא שאילה מן הארמית ( ראה למשל דניאל ג , י ; עזרא ד , כא . 2 ? . ( בתחום הצירופים : "מגדולם ועד קטנם " ( ג , ה . ( הקדמת גדול ל...
אל הספר