1 א-ז ] נבואת ה"הוי" השנייה : תוכחה לעשירי שומרון ומושליה . בנבואה זו מוקיע עמוס את שאננותם והוללותם של נכבדי שומרון , ש"לא נחלו על שבר יוסף " ואינם נותנים את דעתם על גורל העם שנחרץ , אלא שקועים בתענוגות העולם הזה . 1 א ] הוי השאננים בציון והבטחים בהר ' י שמרון . ההקבלה בין " ציון" ל"שמרון " בכתוב זה היא מוקשה בהקשרה כאן : תוכחה המופנית אל ממלכת ישראל הצפונית , שבירתה היא שומרון . יש חוקרים הסבורים שעמוס פעל רק בממלכת ישראל , וכל אזכור של ציון ויהודה בספרו הוא משני ( וראה במבוא . ( אך אותם חוקרים הסבורים ש " ציון " נוספה , בשלב מסוים , לנבואה המקורית על שומרון מתקשים לשחזר את הטקסט המקורי , שכן הוצאת "ציון" שוברת את התקבולת הסימטרית שבפסוק זה . גם הנסיונות להמיר את "ציון" בשם אחר , שהשתבש , לא עלו יפה . פרשנים אחרים סבורים שהמלים "השאננים בציון " הן תוספת יהודאית מאוחרת ; צ"פ חיות מייחס אותן לעמוס , וטוען שהנביא הוא שהוסיף מלים אלה לאחר שגורש מבית אל וישב בירושלים . רק מעטים מן הפרשנים החדשים רואים בנבואה כפי שהיא את דברי עמוס האותנטיים ; גורדיס , למשל , סבור שמלכתחילה כלל עמוס
אל הספר