מבחינה צורנית ברור שב ג , ג נפתחת יחידה חדשה . יחידה זו כוללת שורה של שאלות רטוריות , שמבנן תואם : תחילה בא המסובב ( התוצאה , ( המתחיל בה " א השאלה , ואחריו הסיבה , המתקשרת אליו באמצעות הביטוי " בלתי אם , " או ב וי " ו הניגוד ( ג-ה . ( בשתי שאלות ( 1- n ) הסדר הוא הפוך : תחילה באה הסיבה ולאחריה המסובב ( התוצאה . ( פרט לשאלה הראשונה ( ג ( 2 מופיעות השאלות בצמדים ; הצלע השנייה באה בתקבולת נרדפת ומשלימה את הראשונה , ואף מחזקת אותה . כל השאלות הרטוריות הללו קשורות לפורענויות , שהקשר שבין הסיבה והמסובב ( התוצאה ) בהן הוא ישיר ומיידי . על כך אנו למדים מתוכן הפסוקים וצורתם : עמוס מעלה כאן שורה של תופעות מוכרות מן הטבע כאילוסטראציה לחוקיות הסיבתית הפועלת בו , ומהן הוא מקיש על החוקיות הפועלת גם בהיסטוריה האנושית . תגובת השומעים את דברי עמוס על השאלות הרטוריות הללו יכולה להיות אחת ויחידה , ובאמצעותה הם מונחים לקבל גם את מסקנתו הסופית של עמוס לגבי היחסים שבין ה' לעמו . את הדוגמאות הללו מחיי היומיום אפשר להבין כמשלים ; דווקא בגלל פשטותן השתמש בהן הנביא לצרכיו כאן . ? קויפמן כינה משלים אלה "משלי חכ...
אל הספר