עיקר המסר של עמוס הוא מחויבותו האישית כשליח ה' להשמיע לעם ישירות את תגובותיו ואזהרותיו לנוכח המציאות החברתית , אפילו כרוך הדבר בנזק לעצמו . ואכן כך הגיב עמוס על איומו של אמציה כהן בית אל : "חזה לך ברח לך אל ארץ ןהוךה" וגר , בהצהירו : "ויקחני ה' מאחרי הצאן ויאמר אלי ה' לך הנבא על עמי ישראל" ( ז , יג-טו . ( באמירה זו מגולמת עוצמתו של המתח הנבואי בין הזדהות עמוס עם גורל העם , "עמי , " מזה , ובין הפולמוס עם העם , המלווה איומים בפורענויות ואפילו בכליון , מזה . ההכרח להינבא הוא גם המסר העיקרי שבמחרוזת המשלים הרטוריים שלו : "אריה שאג , מי לא יירא ? אדני ה' דבר , מי לא ינבא ?" ( ג , ח . ( לכן נסב הדיון כאן על "מסרים , " ולא על "השקפות" ו " אידיאות . " עמוס אינו הוגה דעות , אלא מוכיח בשער , ותוכחותיו תמיד קונקרטיות . דבר זה אמור לא רק בתוכחותיו לישראל , שהן מרבית נבואותיו , אלא אף בסדרת הנבואות על הגויים ( א , ג-ב , ג . ( גם בהן מתמקדת התוכחה בפשע קונקרטי אחד , החמור מן האחרים " ) על שלשה פשעי ... ועל אךב ^ יה לא אשיבנו ? . (" כשליחו של האל , השופט את עמו ואת הגויים סביבו , ניבא עמוס בשם השיפוט...
אל הספר