סגנונו של ספר יואל בהיר , שוטף , נמרץ ודרמתי . חוקרים רבים מצאו בו את השגב של נביאי בית ראשון ( אוולד , רודולף , קויפמן , ביק ;( אחרים ראו דווקא ב " סגנונו המושלם " שפה דידקטית מאוחרת , פסיפס שלוקט מדברי קודמיו ( מרקס , גרי , דרייבר , רובינזון , וולף ? . ( אמנם , אמת הדבר שבנבואת יואל מצטלצלים מטבעות לשון , ניבים וגלגולי לשון מדבריהם של נביאים ומשוררים אחרים במקרא , אך אין בסגנונו שיבוצי פסיפס של דברי קודמיו , אלא היתוך ועיבוד של הישן ל"יש " חדש על ידי שילובו המושלם ברצף הדברים ועיבודו היצירתי . " דגן תירוש ןיצהר , " למשל , הרווח בדברים והושע , נהפך ל : " כי \!) ךד דגן הוביש תירוש אמלל יצהר " בנבואת יואל ( א , י ;( " ארץ חטה וש י עוךה ןגפן ותאנה ולמוץ" וגו י ( דברים ח , ח ) מופיע בנבואת יואל כ : "על חטה ןעל שעוךה כי אבד קציר שדה . הגפן הובישה ןהתאנה אמללה ךמון גם תמר" ( א , יא-יב ;( "כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערג אליך " ( תהילים מב , ב ) נהפך ל : "גם בהמות שדה תערוג אליף כי יבשו אפיקי מים" ( א , כ ;( "והוא כחתן יוצא מחפתו , " ( תהלים יט , ו ) מופיע כ : " יצא חתן מחךרו וכלה מחפתה ...
אל הספר