בפרק יא נשמעת נימה פייסנית יותר כלפי ישראל ורבים בו ביטויי האהבה והרחמים , אם כי אינו נמנע ממתיחת ביקורת עליו בשל חטאיו . אין בפרק זה הכרזות על עונשים דרמטיים , ורובו ( להוציא פסוק י ) נאמר בגוף ראשון ; מבחינה זו הוא מהווה יחידה אחת . הדובר , ה , ' מצטייר כאן כאב מסור המטפל באהבה בבנו אפרים , מוציא אותו ממצרים , מרפא אותו ומרעיף עליו אהבה למרות משוגותיו . אף כאשר הוא חוטא לו , אין ה ' יכול להשחיתו מרוב חמלתו עליו . כבר בפרקים א - ג היינו עדים ליחסו האמביוולנטי של הושע לעמו ; הפעם הוא מצטייר לנו כנביא נחמה יותר מאשר כנביא פורענות . אפשר להבין פן זה של הנביא על רקע נפשו השסועה , ואפשר אף לשער שנבואה זו נאמרה בתקופה מוקדמת בחייו של הושע , כאשר הסכנה האשורית לא היתה כה מוחשית . [ א ] כי נער ישראל ואהבהו . כאן קודם המושא לנושא , כדי להדגיש שאהבת ה ' לישראל החלה כבר בהיותו נער . ודומה לו הביטוי : "כימי נעוריה " ב ב , יז . וממצרים קראתי לבני . תרגום יונתן גורס כאן "להון , " כלומר "להם , " עוד בהיותם במצרים בחר בם ה' לעם וקרא להם "בני . " והשווה שמות ד , כב-כג . "כה אמר ה' בני בכךי ישראל . ואמ...
אל הספר