גם פרק זה , כקודמו , פותח בתיאור ישראל כגפן , וזהו כנראה הגורם שהביא למיקומם של שני הפרקים זה ליד זה בעת עריכת הספר . ההאשמות העיקריות שמואשם בהן אפרים הן שתיים : ריבוי המזבחות והמצבות , המכעיסים את ה , ' במישור הפולחני ; ובוגדנות והפרת ברית במישור המדיני . ותוצאת כל אלה - קץ הממלכה וחורבן המקדשים . ? קיל רואה בשמונת הפסוקים הראשונים של הפרק המשך ישיר של פרק ט . לנו נראה , שנבואה זו מאוחרת לקודמתה , בעיקר בגלל אזכורה המפורש של אשור ( בפסוק ו ) כמקום גלותו העתידי של אפרים . וולף רואה בפסוקים א-ח חטיבה הנבדלת גם מפרק ט וגם מפרק י . לדעתו יש הבדלים סגנוניים בין פסוקים א-ח לשאר הפרק , בעיקר בשל הדיבור על ישראל בגוף שלישי . כמו כן נעדר מפסוקים אלה הדיבור האלוהי בגוף ראשון . ? הפרק מתחיל במלים " גפן ב 1 קק , " המזכירות לנו את הדימוי שבפרק הקודם ( ט , י : ( "כענבים במךבר ;" אלא שכפי שצוין לעיל אין המלים הללו באות כהיגד ישיר מפי ה . ' מיד עובר הנביא להתקפה על ישראל , שככל שרב פריה של הארץ שניתנה לו , כן הךבה להקים מזבחות ומצבות והתרחק מה' ( פסוקים א-ב . ( אין מורא שמים ומורא מלכות עליהם , הם ...
אל הספר